גזר דין בתיק ת"פ 23123-04-12

1. ביום 22/10/12 הורשע הנאשם על פי הודאתו, לאחר הסדר טיעון לעניין תיקונו של כתב האישום, בכתב אישום מתוקן, בעבירה של שוד, עבירה בניגוד לסעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

אין הסדר לעניין העונש.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן בו הורשע, בין הנאשם לרחמים אלמצרי  (להלן: "המתלונן"), יליד 1956, יש היכרות מוקדמת. ב- 6/4/12 סמוך לחצות, ישב המתלונן על ספסל סמוך לביתו בדימונה, כשהוא נושא בכיסו סכום של 4,900 ש"ח. הנאשם פגש במתלונן והציע לו להתלוות אליו על מנת שירכשו יחד כדורי "קלונקס". המתלונן נענה להצעת הנאשם והשניים הלכו כשהמתלונן נעזר בקביים להליכה, עד שהגיעו סמוך לבית ספר. הנאשם ביקש מהמתלונן לחכות לו על מנת שילך לבדו לאדם שמוכר את כדורי ה"קלונקס".  לאחר מספר דקות, חזר הנאשם והודיע למתלונן כי אותו אדם ישן והנאשם והמתלונן החלו לחזור לכיוון המקום בו נפגשו. משהגיעו הנאשם והמתלונן לסמטה הסמוכה לבית הספר, תקף הנאשם את המתלונן בכך שהפילו לארץ על גבו, דחף אותו וסטר לו וזאת כשהמתלונן צועק ומתחנן בפני הנאשם באומרו: "אני חולה, תעזוב אותי". הנאשם המשיך להכותו, חיפש במכנסיו את הכסף, נטל את הכסף וברח מהמקום. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלונן נפיחות ושריטות באפו ומתחת לעיניו.

2. במסגרת הטיעונים לעונש עמדה ב"כ המאשימה על חומרת מעשי הנאשם ועל חומרת נסיבות האירוע. מדובר לטענתה, בנאשם אשר בחר לתקוף את המתלונן ולשדוד אותו באלימות, אך בשל תאוותו לכסף. הנאשם, התעלם מהעובדה שהמתלונן בעת המעשה נעזר בקביים להליכה והוא הפילו ארצה, דחף אותו, סטר לו והמשיך להכותו גם כשהמתלונן התחנן על נפשו. הנאשם פגע בביטחון הציבור ובביטחון הפרט להלך באופן חופשי ובטוח מבלי שיאונה לו כל רע. ב"כ המאשימה הציעה מתחם עונש הולם בעבירת השוד שנע בין 3- 5 שנות מאסר וזאת בהפנותה לפסיקה מהעת האחרונה של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירת קשירת קשר לפשע ושוד בנסיבות מחמירות, לפיה מדיניות הענישה הוחמרה בעקבות ריבוי מעשים ולצורך הרתעת האזרחים הזרים (שם  דובר במקרה של אזרח זר). עוד ביקשה ב"כ המאשימה במסגרת גזירת העונש בתוך מתחם העונש ההולם להתייחס לתסקיר שירות מבחן ממנו עולה, כי הנאשם מכור לסמים, אורח חייו מאופיין בחוסר יציבות ויש לו קושי להיענות לסמכות ולשמור חוק ומאסרים קודמים לא היוו גורם מרתיע ומציב גבולות עבורו. כמו כן, צוין כי הנאשם מתקשה לשלוט בדחפיו האלימים. בנוסף, לנאשם עבר פלילי בעיקר בתחום הרכוש והסמים ובאמתחתו מאסר מותנה בר הפעלה. לאור כל האמור, ביקשה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל ממשי ומרתיע, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלונן במתחם שבין 10,000 ש"ח ל- 20,000 ש"ח.

3. לעומת האמור, עמד ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש על הנסיבות המקלות באירוע דנן וזאת מבלי להקל ראש בחומרה הגלומה בעבירת השוד. ב"כ הנאשם הפנה לתסקיר שם תואר הרקע לעבירה לפיה קדם לשוד וויכוח בין הנאשם למתלונן לגבי איכות סם ירודה שהמתלונן מכר או נתן למתלונן, והנאשם דרש את כספו בחזרה. ב"כ הנאשם טען שמדובר בעבירה מן הרף הנמוך בעבירות השוד. היא לא בוצעה על רקע תכנון מוקדם והיא אינה מתוחכמת. היא בוצעה באופן רגעי, על רקע אותו וויכוח בעטיו תקף הנאשם את המתלונן ולקח את כספו וזאת על רקע התמכרותם לסמים. הנאשם הודה כבר במשטרה בביצוע המעשה. לנאשם יש עבר פלילי והוא ריצה מאסרים, אך לא מדובר בעבר פלילי מכביד ולא בעבירות שדומות לעבירת השוד. הנאשם עלה ארצה בגפו. הוא שירת שירות צבאי מלא כלוחם קרבי. ההתדרדרות לסמים החלה לאחר הצבא, על רקע נסיבות חברתיות ולחצים חברתיים ובזמן העבירה אף השתמש בסמים קשים. הנאשם עשה מספר ניסיונות לשיקום. לטענתו, פסק הדין שהביאה ב"כ המאשימה כלל לא רלוונטי נוכח תיקון כתב האישום ועל כן אין ללמוד ממנו על מתחם הענישה ההולם בעבירה זו. הנאשם כאמור הודה ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. מתחם הענישה שהציע ב"כ הנאשם נע מעבודות שרות ושישה חודשי מאסר ועד 20 חודשי מאסר וזאת לאור נכונותו של הנאשם להשתקם ובשים לב לדברי התסקיר בעניין זה. 

4. הוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו של הנאשם. מהתסקיר עולה כי הנאשם גרוש בן 30. טרם מעצרו ריצה מאסר בן 8 חודשים ממנו שוחרר בינואר 2012. הנאשם שירת שירות צבאי מלא כלוחם בגבעתי. השירות התרשם כי "מדובר באדם בעל כוחות מצומצמים להתמודדות במישורי חייו השונים, בעל אורח חיים המאופיין בחוסר יציבות, התמכרות ומעורבות חוזרת בפלילים...". הנאשם "בעל קושי להיענות לסמכות ולשמירה על החוק, אשר מאסרים קודמים והליכים פליליים אינם מהווים גורם מרתיע ומציב גבולות עבורו." בנוסף, השירות התרשם, כי "לאורך שנות התמכרותו, ישנן תקופות בהן מצליח להתגייס לטיפול, לשמור על ניקיונו תוך שמירה על יציבות תעסוקתית. למרות האמור, כוחותיו מוגבלים ובמצבים של שימוש בסמים, הנ"ל חוזר לדפוסי התנהגות תלותיים והתמכרותיים...". כמו כן, השירות ציין את ניסיונות השיקום של הנאשם שנעשו לאורך השנים, עם זאת צוין שקיים פער בין הצהרותיו בדבר נכונות להתקבל לקהילה טיפולית לבין יכולותיו בפועל לגייס כוחות לפעולה. הנאשם הביע את רצונו להשתלב  בקהילה טיפולית בין כותלי הכלא. הנאשם הודה ולקח אחריות על ביצוע העבירה גם בפני השירות. לסיכום שירות המבחן המליץ על הטלת עונש מוחשי לצד מאסר מותנה אשר ימחישו לו את חומרת מעשיו. כמו כן, שירות המבחן ביקש להורות לשלטונות שב"ס לבחון התאמתו לטיפול בגמילה מסמים במסגרת כלא חרמון.

5. לנאשם 4 הרשעות קודמות. רובן בעבירות גניבה והחזקה ושימוש בסמים לצריכה עצמית, בין היתר הנאשם הורשע בעבירות של החזקת נכס חשוד כגנוב, איומים, העלבת עובד ציבור, הונאה בכרטיס חיוב. כמו כן, הורשע בעבירת תקיפה סתם משנת 2004.

לא רק שהנאשם ביצע את העבירה נשוא תיק זה בחלוף שלושה חודשים בלבד מיום שחרורו מהכלא, אלא שגם ביצע את העבירה שעה שמאסר מותנה בן 6 חודשים מת"פ 11-06-1387 של בית המשפט השלום בב"ש, מיום 5/12/11, תלוי ועומד נגדו.

יצויין, כי עיון בגזר הדין בת"פ 11-06-1387 הנ"ל מלמד כי גם את העבירה נשוא התיק הנ"ל ביצע שעה שמאסר מותנה בן 8 חודשים תלוי ועומד נגדו ובית משפט השלום שעה שגזק את דינו הפעיל ארבעה חודשים בחופף למאסר שהושת שם וארבעה חודשים במצטבר לעונש שהושת.

6. כמפורט בסעיף40 ב לחוק העונשין, "העיקרון המנחה בענישה, הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" כאשר חומרת מעשה העבירה, הינה בנסיבותיו.

בדברי ההסבר להצעת החוק צוין, כי יחס הולם "מבטא את עיקרון הגמול ".

הרקע לביצוע העבירה הוא התמכרותו של הנאשם לסמים. נסיבות ביצוע העבירה אינן מן הקלות. הנאשם לא היסס לתקוף את המתלונן, להפילו ארצה, להכותו ולשדוד את כספו וזאת על אף היכרותו המוקדמת עם המתלונן, וביודעו שהמתלונן מבוגר ממנו בשנים רבות, חולה ונעזר בקביים להליכה. תחנוניו של המתלונן לא הועילו לו והנאשם התעלם מהם וממצבו מעורר הרחמים. כתוצאה ממעשי הנאשם, המתלונן נחבל בפניו.

7. בראש שיקולי הענישה במקרה שבפנינו לצד שיקולי הרתעה עומד הערך החברתי החשוב שנפגע והוא ביטחון הציבור והפרט להלך ברחובות בבטחה, ללא חשש ופחד שמא יאונה להם רע. על בית המשפט להעביר מסר ברור שהתמכרות לסמים אינה מהווה הגנה מפני ענישה מחמירה על תקיפת אנשים בין אם עוברי אורח תמימים ובין אם אנשים שלהם רקע משותף עם הנאשם ואפילו אם הרקע הוא שימוש בסמים.

ראה בעניין זה ע"פ 1548/91 נעים סורי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1994) :

"מדגישים אנו לא אחת את ההכרח להילחם כנגד הסחר בסמים על ידי ענישה מחמירה ביותר. אולם, אם נולד מתוך שימוש בסמים מעשה אלימות המסכן חיי אדם, אין היותו של העבריין צרכן סמים בגדר נסיבה מקילה. גם מעשי שוד צריך לענוש באופן מחמיר, וכדי להחמיר ולהדריך את הנוגעים בדבר אוסיף כי לא הייתי מתערב בעונש גם לו הוא היה חמור יותר מאשר נגזר כאן.

כדי לשים סכר בפני ההתפרעות והאלימות וסיכון חיי אדם, יש לגזור עונשי מאסר משמעותיים, וההקלה באלה יש בה בסופו של חשבון כדי להתאכזר כלפי החפים מפשע.

שמענו דברי המערער השני, ואנו מבינים את המצב הקשה אשר אליו נקלע בעקבות ביצוע העבירות שבפנינו, שהן רק חלק משרשרת ארוכה שקדמה להן. אולם, עלינו לשקוד גם על הגנת הציבור, והבהרנו לא אחת כי ככל שהעבירה חמורה יותר, נסוג המשקל של הנתונים האישיים שאפשר להתחשב בהם. על מעשי שוד צריך להגיב במאסר משמעותי, כי אין דרך אחרת להגן על החברה."

ראה גם ע"פ 8357/00 מדינת ישראל נ' חאלד אבו נאב (פורסם בנבו 30/1/01):

"...פגיעתן הרעה של עבירות אלה היא לא רק באינטרסים רכושיים. יש בהן פגיעה בפרטיות, בתחושת הביטחון האישי וברווחתם הנפשית של הקורבנות וזריעת חרדה בהם הן מפני מה שארע בעבר והן מפני אפשרות של הישנות מקרים כאלה בעתיד."